"המובן מאליו" – מערכת ההפעלה האנושית

מאת: עוז מצליח

תארו לעצמכם שאתם נכנסים לבית שבו חייתם כל חייכם. אתם מדליקים את האור – והוא נדלק באיחור קל. פותחים את הברז – לפעמים יש מים, לפעמים לא. כשהיד נשלחת לשלט, הטלוויזיה מגיבה רק בלחיצה כפולה. ואפילו המקרר משמיע רעש קבוע, שכבר הפך לרעש רקע – כי התרגלתם.

אז מה עושים? מתאימים את עצמנו.
מחכים עוד שנייה. לוחצים פעמיים בלי לשאול למה. מתעלמים מהרעש כי הוא פשוט כל הזמן שם.
"זה מה יש", אתם לוחשים לעצמכם. "זה הבית שלי. התרגלתי."

אבל מה אם הבעיה היא לא בבית – אלא בתשתית החשמל?
מה אם כל החוטים חוברו עוד כשהיית ילד – ומאז אף אחד לא חזר לבדוק?
אולי הם כבר לא עומדים בעומסים של החיים המודרניים? אולי אפשר לעדכן גרסה?

ברוכים הבאים: מערכת ההפעלה האנושית.

המוח – מהנדס חסכוני, עקשן ונאמן להרגלים

אנחנו נוטים לחשוב על המוח שלנו כמשהו יציב, קבוע, כמעט בלתי ניתן לשינוי.
אבל האמת היא שהמוח הוא יצור דינמי – גמיש מצד אחד, ועצל מצד שני.

הוא בנוי לחיסכון: לחפש קיצורי דרך, להפעיל תהליכים מוכרים, להימנע ממאמץ מיותר.
הוא מזהה תבנית -> מייצר תגובה -> מקבע אותה -> משחזר שוב ושוב.
כמו קיצור דרך על שולחן העבודה – לחצת? הופעלה אותה תוכנה, גם אם היא כבר לא רלוונטית.

וזו לא תקלה – זו נוירופלסטיות בפעולה.
היכולת המופלאה של המוח לחזק קשרים עצביים דרך חזרתיות.
היא זו שמאפשרת לנו ללמוד לנהוג, לדבר, לכתוב, לזכור.
אבל היא גם זו שגורמת לנו להיתקע על תגובות רגשיות מהעבר הרחוק.

הבעיה איננה בכך שהמוח פועל אוטומטית – אלא בכך שהאוטומט לא מתעדכן.

כשאנחנו מופעלים במקום לפעול

המסלולים הנוירולוגיים שנבנים בילדות הופכים ל"תשתית" שעליה כל חוויית החיים שלנו רצה.
וכך, אדם בוגר עשוי להגיב שוב ושוב מאותן תבניות ישנות – גם כשעברו עשורים מאז נוצרו.

אם תיכנס היום למחשב עם מערכת הפעלה משנות ה־90 – סביר שתתייאש תוך דקות.
אבל את עצמנו, אנחנו מריצים על מערכת הפעלה שלא עודכנה מאז גיל שבע.
לא מתוך עצלנות – מתוך חסכנות עצבית.

התגובות שלנו – לרוב לא מודעות, לא בחירה, אלא מסלול עצבי מקובע.
אנחנו מגיבים כי כך הורגלנו, לא כי כך בחרנו.
מתבלבלים לחשוב שזה "האופי שלנו" – אבל זו פשוט תכנות מוקדם.

וזה מרגיש אותנטי, כי זה נטוע עמוק.
אבל זו לא בהכרח זהות – זו תבנית שהוזנה למערכת לפני שידענו שיש לנו אפשרות לבחור.

כשהמערכת לא נבנתה עבורך – אבל אתה חי לפיה

כשאנחנו ילדים, המערכת לומדת מה מכאיב וראוי להימנע ממנו – ומה נעים וכדאי לחזור עליו.
כך נבנות תגובות הגנה, שנועדו לשמור עלינו אז – אבל ממשיכות לפעול גם כשכבר אין ממה להגן.

אנחנו נמנעים, מצמצמים, בולמים – לא כי זה מי שאנחנו, אלא כי פעם זה כאב.

המוח שלך לא שופט – הוא פשוט חוזר על מה שעבד בעבר.
וכך אנחנו חיים לפי מערכת שלא תואמת את האדם שהתבגרנו להיות.

ובמקום לתקן את החיווט – אנחנו לומדים לחיות לידו.
אם יש שקע שמעביר זרם לא נעים – נזיז את הספה.
אם יש חדר שבו האור תמיד נופל – נתרגל להביא תמיד נר.

וכאן מתחילה הבעיה העמוקה באמת – הסתגלות למשהו שפוגע בנו. רוב האנשים מסתגלים לתשתית שלא נבנו עבורם – וחיים כאילו זו הזהות שלהם.
לא מתוך כישלון – מתוך הישרדות.

וכשמופיע קושי, הפתרונות בדרך כלל עוסקים בקירות, ברהיטים, במסגרת החיים –
אבל לא שואלים את השאלה האמיתית:
“אולי כל המערכת מחוברת בצורה שלא תואמת את מי שאני היום? אולי צריך עדכון גרסא?"

אין אשמים – יש מערכת שפועלת מתוך הרגל

אין כאן אשמה – יש כאן דינמיקה אנושית.
חשוב להבהיר: זו לא אשמתך. זו לא אשמת ההורים שלך.
המוח שלך פעל נכון – הוא שמר עליך, ייעל תהליכים, חסך אנרגיה.
הוא פשוט בנה תשתית במהירות, בזמן שלא היו לך הכלים להבין מה באמת קורה.
והתשתית הזו – היא שפועלת עד היום.

אם אתה מוצא את עצמך משחזר את אותם מצבים, נמשך לאותם אנשים, חווה את אותם דפוסים פנימיים –
זה לא בגלל שאתה לא מספיק טוב, או שאתה לא משתנה.
זה פשוט מפני שהמערכת הפנימית עוד לא חוברה מחדש.

ובשונה ממה שנהוג לחשוב – חיבור מחדש של מערכת הפעלה לא מתחיל משינוי רגשי, אלא קודם כול מהכרה: לזהות שמה שאתה מרגיש, חושב ופועל – לא בהכרח "אתה", אלא מבנה שנטען בתוכך לפני שיכולת לבחור.

זה פשוט אומר שהמערכת הפנימית עדיין פועלת לפי תסריט ישן – תסריט שאולי אף פעם לא היה שלך. מה שאתה מרגיש, חושב ופועל – הוא לא בהכרח "אתה", אלא מבנה שפועל על אוטומט.

איך מתחילים?

לפעמים ההתחלה היא לא שינוי גדול – אלא עצירה קטנה.
רגע של התבוננות שקטה פנימה, שמאפשר להבין מה פועל בי מתוך בחירה – ומה פשוט מופעל כי התרגלתי.

אנחנו לא צריכים "לתקן את עצמנו".
אנחנו כן יכולים ללמוד לזהות את המעגלים שפועלים בתוכנו – ולבחור אם להמשיך להזין אותם, או להתחיל בעדכון גרסה.

טיפ קטן לסיום:

הדבר הכי בסיסי שנוירופלסטיות מלמדת אותנו הוא:
מה שחוזר – מתחזק.
כל מסלול עצבי שעובר שוב ושוב – נהיה זמין, מהיר ואוטומטי יותר.

אז בפעם הבאה שאתה תופס את עצמך בתוך תגובה ישנה –
אל תילחם בה. רק תעצור לרגע ונסה לבחור תגובה חדשה, קטנה ככל שתהיה.
זו הדרך להתחיל לבנות מסלול חדש – ולעדכן את מערכת ההפעלה שלך, צעד אחר צעד.

שמי עוז מצליח, ואני מאמן לחשיבה מתקדמת ופיתוח תודעה.
אני משלב גישות מעולמות המדע, הפסיכולוגיה, הנוירולוגיה והפילוסופיה – כדי לעזור לאנשים להבין איך מערכת ההפעלה הפנימית שלהם עובדת, ואיך לכוון אותה כך שתתאים למי שהם היום.

בכל חודש אשתף כאן המלצות, כלים ורעיונות שיעזרו לכם להרחיב את החשיבה, לדייק את הבחירה, ולבנות תודעה גבוהה וברורה יותר.

ובכתבה הבאה ניכנס אל תוך אחד הכלים המדויקים ביותר שיש לך – ואולי אתה עדיין לא סומך עליו:
האינטואיציה.
נבין למה היא לא רגש ולא ניחוש, אלא מנגנון ביולוגי־עצבי שמזהה דפוסים ומגיב למציאות עוד לפני שהמוח המודע מתעורר. נדבר על איך לזהות אותה, מתי להקשיב לה, ואיך להבדיל בינה לבין פחד שמתחפש לאזהרה.

מקורות מקצועיים:

• Predictive Coding (Friston, 2010)
• Polyvagal Theory (Porges)
• זוהר – פרשנות על "כתונת עור" כתודעה לבושת הרגל
• מחקרי זיכרון רגשי – Joseph LeDoux
• נוירופלסטיות  – Hebb's Law, Neurodevelopmental Plasticity