חג הסיגד, אחד ממועדי קהילת ביתא ישראל (יהודי אתיופיה), הוא חג עתיק בעל משמעויות דתיות, חברתיות ותרבותיות עמוקות שהתקבע לאורך מאות ואף אלפי שנים. הוא מציין את חידוש הברית בין עם ישראל לאלוהיו, מחזק את הזהות היהודית ומבטא את הקשר העמוק לארץ ישראל ולירושלים. הנה פירוט של השפעותיו ומשמעותו העמוקה של החג:

המשמעות הדתית: חידוש הברית והכמיהה לירושלים

חג הסיגד מבוסס על רעיון חידוש הברית שנעשה במעמד הר סיני וקבלת התורה, תוך שאיפה לשוב לארץ ישראל ולבנות את ירושלים. מעמד זה מתואר ככמיהה רוחנית ודתית שהייתה חשובה ליהודי אתיופיה, ונטועה גם בסיפור חידוש הברית בימי עזרא ונחמיה, בעת שיבת ציון מהגלות.

במסורת היהודית-אתיופית, הסיגד הוא יום צום וטהרה שבו כל הקהילה משתתפת באירועים הכוללים תפילות מיוחדות, קריאת קטעים מהמצהף קדוס (ספרי הקודש של יהודי אתיופיה) ופסוקים שמזכירים את קבלת התורה בהר סיני. הכוהנים והמנהיגים הרוחניים – הקסים – מובילים את התפילות ומובילים את הציבור בחידוש הברית, תפילה לגאולה ובקשה לסליחה מאלוהים.

היום עצמו מוקדש לחשבון נפש, תשובה והתקרבות לאלוהים, מתוך הכרה בצורך להקפיד על ערכים יהודיים ולחזק את האמונה. בישראל, זהו יום מיוחד שבו קהילת יהודי אתיופיה נפגשת בטיילת ארמון הנציב בירושלים, מול נוף הר הבית, כסמל למימוש חלום העלייה לירושלים ולארץ הקודש.

המשמעות החברתית: אחדות הקהילה והזהות התרבותית

בעבור קהילת ביתא ישראל, הסיגד הוא יום של איחוד ואחדות המוקדשים להתכנסות קהילתית. החג מעניק תחושת שייכות ומחזק את הזהות היהודית של חברי הקהילה. בעבר, חג הסיגד נחוג באתיופיה במקומות גבוהים, בהם כל הקהילה הייתה נאספת ומטפסת יחדיו להר, כזכר למעמד הר סיני. בכך, טקסי העלייה להר ביטאו את החיבור שבין חברי הקהילה ושמרו על תחושת שייכות הדוקה, גם כאשר חיו בניתוק מהקהילות היהודיות האחרות בעולם.

הקשר בין חברי הקהילה מועצם דרך הסיגד כיוון שהוא משמר את הזיקה למסורת היהודית העתיקה ואת הקשר לארץ ישראל. עבור צעירי הקהילה, האירועים הללו מחזקים את הקשר עם המורשת, מעודדים שמירה על הזהות הייחודית והערכים היהודיים, ומנחילים גאווה ותחושת ייחודיות.

המשמעות התרבותית: שימור מסורת והכרה במדינת ישראל

הסיגד הוא חלק חשוב משימור התרבות והמורשת של קהילת ביתא ישראל, והוא כולל מנהגים ייחודיים ועתיקים המשלבים בין תפילה וצום, תהלוכות, קריאות מן התורה, וטקסים המדגישים את המסורת היהודית-אתיופית. החג, שהוא ביטוי לשאיפות הרוחניות והתרבותיות של הקהילה, משמר את השאיפה לעלות לירושלים – שאיפה שהגשימה הקהילה עם העלייה לארץ ישראל.

בשנת 2008, הוכר חג הסיגד כיום חג רשמי במדינת ישראל, מה שהעניק הכרה פורמלית לחשיבותו הרבה והשפעתו על הקהילה והחברה הישראלית בכללותה. ההכרה הרשמית של המדינה הפכה את החג לחלק בלתי נפרד מהמרקם החברתי והתרבותי של החברה הישראלית, ולביטוי מעשי של קבלת השונה והייחודיות התרבותית של קהילת ביתא ישראל.

סיכום: חג של אמונה, אחדות וזהות

חג הסיגד מהווה עבור קהילת יהודי אתיופיה לא רק חג דתי אלא גם חיזוק של זהות, מסורת ואחדות קהילתית. דרך הצום, התפילות וההכנה, מצליח החג לשמור על זיקת הקהילה למסורת היהודית ולארץ ישראל ולהיות חלק מהמורשת הישראלית הכוללת.